מקור ספר הזהר, תרומה ל״ב
363 שמות כ״ה:ב׳ וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ וְגוֹ', רָזָא דְּרָזִין לְיַדְעֵי חָכְמְתָא, כַּד אִסְתַּלָּק בִּרְעוּתָא דְּסִתְרָא דְּכָל סִתְרִין לְמֶעְבַּד יְקָרָא לִיקָרֵיהּ, אַנְשִׁיב רוּחָא מִנְקוּדָה עִלָּאָה, דְּנָגִיד מִלְּעֵילָּא לְתַתָּא, וְשַׁוֵּי תְקּוּנֵיהּ, לְאִתְיַשְּׁבָא בְּהַאי עָלְמָא. אֲמַאי. בְּגִין דְּאִי לָא יְהֵא עִקָּרָא וְשָׁרְשָׁא בְּהַאי עָלְמָא, לָא יְהֵא מָאנָא לְאַרְקָא בְּהַאי עָלְמָא כְּלַל. וְאִי לָא יָרִיק לְהַאי עָלְמָא, מִיָּד אִתְאֲבִיד, וְלָא יָכִיל לְקַיְּימָא אֲפִילּוּ רִגְעָא חֲדָא. אֲבָל בְּגִין דְּתִקוּנֵיהּ אִיהוּ מֵהַאי עָלְמָא אִתְמְלֵי מִסִּטְרָא חֲדָא לְאַרְקָא לְהַאי עָלְמָא, וּמִסִּטְרָא אַחֲרָא לְאַרְקָא לְמַלְאֲכֵי עִלָּאֵי. וְכֹלָּא אִתְּזָנוּ מִנֵּיהּ כַּחֲדָא.
364 שְׁלִימוּ דְּתִקּוּנָא דְּהַאי רוּחָא, רוּחֵיהוֹן דְּצַדִּיקַיָּא בְּהַאי עָלְמָא. רוּחָא דָּא אִשְׁתְּלִים, בְּזִמְנָא דַּחֲנוֹךְ וְיֶּרֶד וּמַהֲלַלְאֵל הֲווֹ בְּעָלְמָא וְכַד אַסְגִּיאוּ חַיָּיבֵי עָלְמָא, אַעְדּוּ הַהוּא שְׁלִימוּ מִנֵּיהּ. לְבָתַר דְּאִתְאֲבִידוּ, אָתָא נֹחַ וְאַשְׁלִים לֵיהּ. אָתָא דּוֹר הַפְּלָגָה, אַעְדּוּ הַהוּא שְׁלִימוּ מִנֵּיהּ. אָתָא אַבְרָהָם וְאַשְׁלִים לֵיהּ. אָתוּ אַנְשֵׁי סְדוֹם וְאַעֲדוּ לֵיהּ. אָתָא יִצְחָק וְאַשְׁלִים לֵיהּ. אָתוּ פְּלִשְׁתִּים וְחַיָּיבֵי דָּרָא וְאַעֲדוּ לֵיהּ מִנֵּיהּ. אָתָא יַעֲקֹב וּבְנוֹי, עַרְסָא שְׁלֵימָא, וְאַשְׁלִימוּ לֵיהּ.
365 נָפְקוּ מֵאַרְעָא קַדִּישָׁא וְנַחְתּוּ לְמִצְרַיִם, וּבְגִינַיְיהוּ אִתְעַכָּבַת תַּמָּן. וּבְגִין דְּאָהַדְרִי תַּמָּן יִשְׂרָאֵל לְעוֹבָדִין דְּמִצְרָאֵי, אִתְכַּפְיָא וְאִתְעָדֵי הַהוּא שְׁלִימוּ, עַד דְּנַפְקוּ מִמִּצְרָיִם, וְאָתוּ לְמֶעְבַּד מַשְׁכְּנָא. אָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, רְעוּתִי לְדַיְּירָא בֵּינַיְיכוּ, אֲבָל לָא יָכִילְנָא עַד דִּתְתַקְנוּן הַהוּא רוּחָא דִּילִי, דְּיִשְׁרֵי בְּגַּוַויְיכוּ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם.
366 וְדָא אִיהוּ רָזָא דִּכְתִּיב, וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה. אָמַר מֹשֶׁה לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מַאן יָכִיל לְמֵיסַב לָהּ וּלְמֶעְבַּד לָהּ. אֲמַר לֵיהּ, מֹשֶׁה, לָא כְּמָה דְּאַתְּ חָשִׁיב, אֶלָּא מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ וְגוֹ', מֵהַהוּא רְעוּתָא וְרוּחָא דִּלְהוֹן, תִּסְבּוּן לָהּ, וְתַשְׁלִמוּן לָהּ.
367 כַּד אָתָא שְׁלֹמֹה, אַתְקִין לְהַהוּא רוּחָא בִּשְׁלִימוּ דִּלְעֵילָּא, דְּהָא מִן יוֹמָא דְּאִשְׁתְּלִים לְתַתָּא בְּיוֹמוֹי דְּמֹשֶׁה, לָא אַעְדִּיאוּ הַהוּא שְׁלִימוּ מִנֵּיהּ. עד דאתא שלמה כֵּיוָן דְּאָתָא שְׁלמֹה, אִשְׁתָּדַּל לְאַשְׁלְמָא לֵיהּ לְעֵילָּא, וְשַׁאֲרִי לְאַתְקְנָא חֵיזוּ דְּעָלְמָא עִלָּאָה, לְאִתְתַּקְנָא מֵהַהוּא חֵיזוּ עָלְמָא תַּתָּאָה, וְדָא אִיהוּ אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה.
פירוש הסולם על ספר הזהר, תרומה ל״ב
1 כדין אתקדש האי וכו': אז נתקדש אפריון הזה בקדושות עליונות, ונתעטר בעטרותיו, עד שעלה בעלית עטרת המנוחה, ונקרא שם עליון, שם קדוש, שהוא שבת. מנוחת הכל תאות הכל, דבקות הכל, שלמעלה ושלמטה יחד, ואז כתוב, אפריון עשה לו המלך שלמה מעצי הלבנון.